עונת המנויים 2016-17 | תיאטרון החאן


רכישה מהירה אזור אישי למנויים

בפתח העונה


"גבירותי, רבותי... אנחנו, השחקנים, יודעים שהתיאטרון בן זמננו... בימנו... איך לומר... לא!... זאת אומרת, לא הרבה... האור לא אור... האבק - אבק... והמשחק... והתקלות... והקהל... והמצב... בכלל... אין מה להשוות עם טלוויזיה, לא... אבל יש מזנון... והפסקה... ומחליפים מילים... כן, זה נכון. ובכל זאת - ואני מדגיש בכל זאת - רק אצלנו – בתיאטרון - ערב ערב, לאחר סגירת המסך – המתים - קמים לתחייה... שולפים את הסכין מהלב... מוחים את הדם... מסירים את איפור המוות... רק אצלנו..."

(נסים אלוני, מתוך נפוליון חי או מת)


פעם בפאתי שדה שטוף שמש, בעיירה אנגלית קרובה ללונדון, הבחנתי במרחק מה ממני, בשני ילדים...

להמשך קריאה...


מיכאל גורביץ'

מנהל אמנותי

עונת המנויים 2016-17

שילוב מופלא בין חומרי המציאות הרוטטים, כואבים ומדממים, והצורה המוקפדת על אחרון הפרטים של ייצוגם הבימתי, באמצעות שחקנים, ציורים, וידאו-ארט ומוסיקה, הופכים את 'יחזקאל' לשלמות לא שגרתית על במת התיאטרון... עבודת וידיאו-ארט מרתקת... חוויה תיאטרונית לא שגרתית וייחודית.

(מיכאל הנדלזלץ, הארץ)

הדלת ממול היא קומדיה צרפתית קלילה, קצבית ומהנה, כתובה ומבוצעת היטב, שמספקת לצופים שעה של הנאה ממשחקי חיזור מצחיקים. אנסמבל שחקנים מהשורה הראשונה… כיף גדול!

(אורית הראל, וואלה!)

אני שמח לגלות שגילו את היצירה, שהיא הוויה מיוחדת במינה, גם בחאן. זה המחזה החכם והמתוחכם, העצוב והמצחיק, של קובצ’ביץ’ הסרבי… הצגה קאמרית ומעניינת מאוד… אריה צ’רנר מביא לבמה נוכחות כובשת… מרתק היה להתבונן בו ולחוש את מצוקתו, ובזכותו הפכה ה”קומדיה העצובה” לכמעט טרגדיה.

(מיכאל הנדלזלץ, הארץ)

עירית פשטן מעצבת עוד דמות מושלמת… אריה צ׳רנר הוא וניה חם, עצוב, אנושי, וזה כאילו תפקיד שנכתב בשבילו… נטלי אליעזרוב היא ארצית, עניינית ונוגעת ללב בדמותה של סוניה… הופעתה של דניאל גל, עם תנועתה האצילית וצוארה הארוך הקלה עלי להבין מדוע כל הדמויות הגבריות על הבמה הולכות שבי אחריה. סוף המערכה השניה ביניהן היתה עבורי הנאה צרופה.

(מיכאל הנדלזלץ, הארץ)

בידור וירטואוזי ומתוחכם… מחשבת בימוי חכמה, עם לא מעט הברקות… כדאי מאוד ללכת… תענוג מוחלט. תרגום נהדר… כשהבמאי יודע להוציא מהשחקנים שלו את המיטב, נוצר קסם תיאטרוני, שגורם לשייקספיר להישמע טבעי, אנושי ומענג.

(מרט פרחומובסקי, עכבר העיר)

בהמשך העונה:

חלום ליל קיץ

קומדיה
מאת: ויליאם שייקספיר| עברית: דורי פרנס| בימוי: שיר גולדברג

בליל קיץ  אחד, נמלטים ארבעה צעירים הלכודים במרובע אהבים מן העיר אל היער הקסום. שם, בממלכת החלומות הלילית,  בין פיות ושדונים –  נתיניהם של מלך היער ומלכתו, בין קבוצת שחקנים חובבים העורכים חזרות להצגה מגוחכת, בין חמור מאוהב לאב מודאג,  הם לומדים דבר או שניים על אהבתם ועל עצמם.
זוהי כנראה הקומדיה האהובה ביותר בתולדות התיאטרון, העוסקת בצורך של האדם בַסדר, בחוק ובהיגיון, כדי להגן עליו מפני הפחד והתשוקה, הפראות והיצר.


בוצ’ה
מאת: יוסף בר יוסף| בימוי: איגור ברזין

אחרי 16 שנה ואחרי שניהל רומן עם אשת איש, חוזר פתאום בוצ’ה לבית
אביו. הוא טוען שהאבא צלצל אליו וביקש ממנו לבוא. האבא, חולה
אנוש, מכחיש.
האם זהו תירוץ לבוא לקבל כסף מאביו? או שהכסף הוא תירוץ למשהו
אחר?  למשל לשכב על הספה ליד אבא שלו ולעשן איתו סיגריה אחת?
ועוד שאלות במחזה: בעניין אלוהים למשל. האם כמו הגיס, ניסן, לומר
ש”הרי אין הוכחות ממש, לא לכך שאלוהים ברא את האדם ולא לכך
שהאדם נולד מהקוף, אם כך למה להחליט שאבא שלנו הוא קוף ולא
להחליט שאבא שלנו אלוהים”? ואולי פשוט, כמו הילדה השכנה,
המתפקרת בסוד, לומר בביטחון: “אני יודעת, אין אלוהים, ברוך השם”.
ועולֶה במחזה, שיש בו גם מן הקומדיה, מן חידה בעניין האהבה: האם
אחותו הנשואה של בוצ’ה יכולה לאהוב בכל מאודה רק עיוור שמרעיש
כשהוא אוכל את המרק שלו?

המחזה עלה לראשונה בתיאטרון חיפה ב- 1984.
יוסף בר יוסף הוא חתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת 2003.


המודעה
 מאת נטליה גינזבורג

עברית: מרים יחיל-וקס

בימויו: ג’יטה מונטה

 

בתשובה למודעה בעתון,  באה אלנה, סטודנטית צעירה,  לראות חדר

להשכיר. המשכירה, תרזה, ניצבת לשעבר באולפני צ’ינה צ’יטה, מספרת

לאלנה את סיפור חייה. כמו נשים רבות בשנות הששים, תרזה

האמינה שהנישואים יעניקו לה מעמד חברתי, אולם האיש שאהבה,

לורנצו, עזב אותה. הטראומה ממשיכה להעסיק את ליבה ומחשבותיה

באופן כפייתי, כפי שמגלה עד מהרה הדיירת, ובין השתיים מתפתח קשר

עמוק, כמעט תלותי. ואז מגיע לורנצו לביקור.
נטליה גינצבורג (1991-1916), בת לאם יהודיה ואב קתולי היא אחת

החשובות בסופרות איטליה. היא ובעלה היו מעורבים במאבק נגד

הפשיזם, והבעל שילם על כך בחייו. רבים מספריה תורגמו לעברית: “ככה

זה קרה”, “כל אתמולינו”, “לכסיקון משפחתי”, “קולות הערב” ועוד.

נטליה גינצבורג הייתה האישה הראשונה שכתבה לתיאטרון האיטלקי,

ובמחזותיה היא חוקרת את הנשיות בסגנון נועז המשלב ריאליזם

ואבסורד.

 jerusalem-muni-logo culture-sport-logo keren-logo
Designed by: Kinammon | Site by Kolisot