שבעת הקבצנים | תיאטרון החאן

2017

2016

2015

1970

המאה-19

תקופת תיאטרון החובבים

טקס הפתיחה

שבעת הקבצנים

Video

תמונות נוספות

עפ"י רבי נחמן מברסלב

שנת 1979

העלילה בנויה מסיפור מסגרת ומסיפור פנימי: שבעה קבצנים בעלי מום הצילו בעבר ילד וילדה, שאבדו בתוך יער, ונפגשים עמם בשנית, באירוע חתונתם של השניים. בכל אחד משבעת ימי החתונה, מעניק אחד מהקבצנים לזוג סיפור - מתנה, המגלה כי מגבלותיהם הם מקור לברכה וסגולה הפורצים את גבולות ההוויה האנושית.
תכניה דיגיטלית
משתתפים: אהרון אלמוג, יעקב אשכנזי, עמוס לביא, צרויה להב, דני מוג’ה, אבינועם מור חיים, ויקטור עטר, נטע פלוצקי, אבי פניני, חיים פרמונט, שבתאי קונורטי, משה כליף


בימוי:
יוסי יזרעאלי

מוסיקה: יוסי מר חיים

קולות ועיבודים: חנה הכהן

תנועה: מירה’לה שרון

תאורה: אילן בלבינדר ויעקב מרזל

במאי משנה: מוטי לרנר

מעצבת משנה: איריס טאומן – ריש

כתבות וראיונות

על העיבוד הבימתי הבור הגדול, בו נערכת החתונה עפ"י סיפורו של ברסלב, הפך לבית הלוויות באולם החאן, שהיה נטול כסאות ובמה. הצופים (שהוגבלו לכ-100 איש בכל הצגה) ישבו על מזרנים מטונפים והשחקנים, בלויי סחבות, מתהלכים ביניהם. עשרות נרות דולקים הוצבו בכוכי האולם , ובנוסף, הקבצנים בישלו שיירי אוכל בתוך סירים ישנים. המוסיקאים צוריה להב וחיים פרמונט שיחקו שני קבצנים , שחלק מתפקידם היה להפיק מוסיקה חיה מכינורות. בחצר החאן, הוצבה גופתו של יזרעאלי, עטופה בתכריכים ומסביב היו מודעות אבל שהכריזו "יוסי יזרעאלי איננו". ההצגה החלה תוך כדי זרימתם של הצופים לאולם, כאשר כל אחד מהשחקנים היה מצוי ב"טראנס" משלו ודלתות האולם נפתחו מעט לפני סיומה. יוסי יזרעאלי: "למה בחרתי דווקא בחאן הירושלמי? קודם כל בגלל מבנה האולם. בתיאטרון המסורתי אין מקום לסיפורי ר' נחמן מברסלב ובהצגה שלנו נהפך החאן להיות בית הלוויות: הבית שבו שמים את המת בלילה שלפני הלווייה. למה בחרתי במוות כנושא? תמצא את התשובה אצל ברסלב עצמו: דווקא מול המוות, משיג הקיום את עוצמתו הגדולה ביותר. ... הסיפורים הם טכס, אך אני בחרתי לי בטכס אחר, כי הטכס הקיים לא אומר לי ולא כלום. האנשים המשחקים את הקבצנים אינם דתיים וגם אינם רוצים להיות דתיים. מה הם עושים? הם ניגשים לעניין מתוך התבדחות מוחלטת, התבדחות של ייאוש. האלמנט של חילול השם, של כפירה, הוא אחד האלמנטים העיקריים בהצגה זאת, כשם שהיה בחייו של ברסלב." (מיכאל אוהד, "פעמי הגאולה" , הארץ, 21.9.1979) אנקדוטות דני שלם (מנכ"ל התיאטרון דאז): " יוסי יזרעאלי הגיע אליי עם העיבוד שכתב לסיפוריו של ברסלב מתוך כוונה ברורה כי המבנה של אולם החאן הוא המקום האידיאלי מבחינתו להפיק את האירוע היוצא דופן הזה. באותה תקופה, תיכננו לשפץ את אולם התיאטרון ותקופת ביניים זו, בו התיאטרון היה ריק מבמה ומתיאטרון נוצלה לצורך הניסוי התיאטרלי הזה והתאימה למבוקשו של יזרעאלי. ההצגה רצה כחודש בלבד, משום שהיינו צריכים להמשיך ולעבוד על השיפוץ, אך עובדה כי זו אחת העבודות היותר מזוהות עם תיאטרון החאן." אבי פניני (שחקן בהצגה) : "כל אחד מהשחקנים היה מרוכז בפעולה שלו ויצר לעצמו עולם חזק משל עצמו. אני שחקתי נער אלם, שבכל פעם מנסה לספר את סיפורו אך נאלם. באחת הסצנות שכבתי על הרצפה ללא ניע , ואשה מהקהל כיסתה אותי במעיל שלה. לאחר סיום ההצגה החזרתי לה את המעיל והיא הופתעה לגלות שאני לא באמת אלם."
 jerusalem-muni-logo culture-sport-logo keren-logo
Designed by Kinammon | Site by Kolisot