על במה אחת: ‘הרוכבים אל הים’ ו-‘הבאר על יד הבז’ | תיאטרון החאן

על במה אחת: ‘הרוכבים אל הים’ ו-‘הבאר על יד הבז’

Video

קטעי וידאו נוספים

תמונות נוספות

מאת א. סינג' ב. ייטס

שנת 1987

תכניה דיגיטלית
משתתפים: שולמית אדר, כץ, אורה מאירסון , חנה שפירא

בימוי: רינה ברוך
תרגום: א. נסים, אלוני ב. אריה זקס
תפאורה: אילת הרפז
תלבושות: אילת הרפז
תאורה: חני ורדי
יעוץ בתנועה: טל הרן
מוסיקה: יוסי מר חיים

Video

כתבות וראיונות

דבר הבמאית, רינה ברוך

"האדם כבול לגלגל החיים" כותב ייטס ובדימוי זה נפתחת ההצגה. השחקנים קשורים לבמה ונדונים לעבור תהליך תיאטרוני מורכב המקביל לחיים. הסטורית, אפשר לומר, שהתיאטרון נולד מפולחני מוות והחייאה מחדש. בחרתי בתבנית דומה: טרגדיה המביאה את חווית המוות בצורה ריאליסטית, כמלחמה באיתני הטבע, ומחזה סימבוליסטי שבו הגבור הצעיר מקבל כח לחיות תוך השלמה עם המוות. "... במקום הזה הצעירים משאירים דברים לזקנים" נאמר במחזה.

עם ההשתחררות מן החבלים, השחקנים מנפישים דמות ראשונה בסדרה - כאשר שחקן אחד עובר "גלגול" לדמות נוספת. המעבר בין שני המחזות הוא גלוי במכוון. לאחר חווית המוות בטרגדיה שבמחזה הראשון, השחקנים הופכים להיות הם עצמם. נוצרת אתנחתא המאפשרת לספוג את החויה התיאטרונית ונותנת זמן לשחקנים "להתגלגל" לתפקידם הבא.

במחזה השני נעשה שימוש במסיכות, שמטרתן ליצור תיאטרליות מירבית. הדמויות הן סטריאוטיפיות ומייצגות קונפליקט עתיק: פחד המות אצל הזקן, שמונע אותו מלחיות והתפכחות הגיבור, שתוך השלמה עם המצב הקיומי, בוחר לחיות חיים מלאים ללא פחד.

לפי הרגשתי, אנו חיים בתקופה של מורכבות וסרבול, כאשר האדם עובר מתפקיד לתפקיד וממצב למצב ללא טקס פולחני שעוזר להגדיר את תפקידו. החיים הפנימיים זועקים לזמן להתבוננות. הבימוי מנסה ליצור מרקם תיאטרוני שמשקף מצב קיומי זה, שיאפשר זמן לחויה ולהתבוננות ובעיקר ליצירת קשר בין העולם הפנימי והחיצוני, וכל זאת על במה אחת.

 jerusalem-muni-logo culture-sport-logo keren-logo
Designed by Kinammon | Site by Kolisot