החאן - העולם האחר - מותחן פסיכולוגי

10 רכ ארוכה עשה הבלש מרגע לידתו ה פרותית ב יפורו של אדגר ד ( ועד לימינו אלה, הימימ העליזימ 1841) " אלנ פו "הרצח ברחוב מורג של "פייק ניוז" והתקשורת החברתית ברשת. הבלש - כשמו כנ שכושר האבחנה הגאוני שלו יכול להבקיע הוא: האדמ חד המבט מבעד לחומות ההטעיה והשקר של הרוע החברתי. בחברה אורבאנית, שופעת סודות ושקרים, נוטל על עצמו הבלש את התפקיד החילוני של "ממלא המקום" האלוהי, האדם שנקרא אל פירוש הדבר, השליחות: השבת הסדר הרציונאלי/מוסרי על כנו. פענוח וד הק מ המגונה של גוויה המונחת מכו ה בקרנ רחוב, גשמ יורד בחוצ, ופנ י האורות של ניידות המשטרה מבליחימ באפלה, המצלמות מתקתקות, הבלש בוחנ את הממצאימ בזירת הפשע. מבטו קורא מבעד לגוויה, מפענח את ימניה, עוקב אחר ההי טוריה הפלילית שלה, שאותה היא "מ פרת" לו בעל כורחה; הוא מגיע דרכה אל המקור - אל ה יבה, אל הרוצח. בסוף הדרך יהיה פענוח וכך החברה מבקשת ממנו רק דבר אחד: כי תדע כל אמ עברייה יתקיים גם המאזן המוסרי בין החטא לעונשו: כי העניינימ עדיינ בשליטה, כי העולמ אינו נמצא על פי תהומ, כי ופו של הרוע לתבו ה. מצד אחד הוא קליע הבלש ממלא אפוא תפקיד חברתי חשוב: הרעם של החרדה הקיומית שלנו, ומצד שני, הוא האיש היכול שבו הזיופ, העמדת הפנימ, לספק נחמה רציונאלית לעולם כאוטי, הפאניקה המו רית והשחיתות נתפשימ לעתימ כ"בונ טונ" חברתי מקובל. מול נטורליזמ קשוח זה מציע הבלש שירותימ אוטופיימ מתקדמימ, שמאפשרימ לקורא/לצופה להכיר בפער בינ החיימ הממשיימ )חיי הכאו המו רי והאגואיזמ הנהנתני(, לבינ החיימ האוטופיימ/מו ריימ/מדומיינימ, שמציע המבט הבלשי. מבט זה משרטט דר אחר, ראוי וטוב יותר, מנ ה דר הקיימ, והוא מ פק לנו נחמה וודאוּת, כי בתומ חקירה נמרצת, ב ופ כל פר או רט, הרוצח יילכד והעולמ הטוב יזכה לאישור באמצעות פענוח חידת הרצח. אנו נוכל להתרווח בכור ה מתוכ יפוק ולדעת: ה דר המו רי המחודש אמר את דברו. בהינתנ שזו דמות הבלש, ברור לנו עתה לא רק מדוע היא כה חיונית , הבלש הוא גיבור תרבות עכשווי אלא מדוע היא גמ מעניינת. ואמנמ אביר משוטט בתוכ נופימ אורבאניימ מפוקפקימ, אדמ המ כנ עצמו למענ החברה, איש שחושפ ודות ושקרימ ומאפשר לחברה יגעה להמשיכ ולהאמינ בעצמה; בתוכ ככ, הופכ הבלש לטיפו פרותי או קולנועי בר זיהוי המזוהה באמצעות שתי תכונות עיקריות המיוח ות הגאונות האנליטית והאקסצנטריות. לו: הבלש הוא האיש שיוצא למלחמת קודש בסטייה החברתית, ובכך מגלם באופן סימבולי את רגשי האשמה הקולקטיביים שלנו. ה וגיה המרכזית שבה הוא דנ אינה רק וגיית הפתרונ העלילתי – הדילמה המרכזית האמ וכיצד יעלה בידיו לשימ את ידו על הרוצח; היא נוגעת שאותה מבקש הנרטיב הבלשי להתיר היא פילוסופית. לרמת המוּבָנות הלוגית שאנו עשויימ ליח ל"מציאות": האמ העולמ הוא באמת לוגי, גמ אמ הוא מצטייר באופנ זמני כ" תומ", או שמא הוא מקרי, קונטינגנטי, נעדר רצפ, " ודי", ואז פעולתו העמלנית של הבלש, "ממלא המקומ" החילוני, היא מקח שווא אירוני התורמ לאשליה העצמית של האדמ. ה יפור הבלשי לגווניו – מאפשר, אמ כנ, לתרבות לע וק באופנ ימבולי בחרדות ובהכחשות המציפות אותה, אכ הוא גמ ולל בפניה את הדרכ אל תוכ מבוכי המציאות; הוא גוזר על המבט שלנו להגיע אל "החדר ה גור", ולחפש שוב, כמו באגדות, אחר המפלצת, ואחר- ככ להביט במראה ה א פ ל ה : ה ד י ו ק נ המאוימ שנשקפ אלינו ממנה הוא תמציתו של הקיומ האנושי. הדמות הבלשית היא חלק בלתי נפרד מתהליכ אידיאולוגי שמתבצע בח ות הקפיטליזמ החילוני ועיקרו יצירת אמנה של ביטחונ ושליטה ראציונאלית מול מעגלי התשוקה והאלימות שהחברה שטופה בהמ. במשמעותו התרבותית הרחבה, הבלש קולט ומגלמ את רחשי הלב החברתיימ, את הצורכ של בני אדמ לשוב ול פר יפור על אשמה וחטא, וידוי ונחמה. במובנ זה, הדמות הבלשית ל וגיה נשענת תמיד על תיקון אוטופי של העולם החילוני ההיגיונ הדתי בי ודו של "תיקונ" – באמצעים אזרחיים לאחר שהקוסמוס האלוהי כבר הכזיב ונעלם.