החאן - החולה המדומה

16 ל היפוכונדריה ואהבה ע מחשבות פסיכואנליטיות האדם החי בחברה המערבית מעוצב ע"י סביבתו להפוך להיפוכונדר. דהיינו, הוא עסוק באופן מוגזם ואובססיבי בתופעות המתרחשות בגופו, בפחד מפני מחלות, ובדאגות מפגמים בריאותיים. אנו מקבלים היפוכונדריות כנורמטיבית ) סיכם: "היפוכונדריה 2011( ' ואולי כבריאה. הנוירולוג הבריטי סטפן הית הפכה לאורח חיים בעולם בו אנו אמורים להיראות טוב, לחיות באופן בריא, להיות שמחים: כלומר, עולם בו אנו מצווים להיות חרדים תמיד". דאגה מודרנית לבריאות כרוכה במכלול רחב של אופני התנהגות, חשיבה וצרכנות. למשל, החשיבה המניעתית מכתיבה פעילות גופנית סדירה, חשיפה לעשרים דקות שמש ביום, דיאטה בה ממעיטים באכילת שומן רווי, בדיקה , ושימוש פרופילקטי 50 שנתית של נוכחות דם בצואה, קולונסקופיה לאחר גיל במנה יומית של מיקרו-אספרין כנגד מגוון חוליים אפשריים. הדאגה למצב הבריאותי כרוכה במעקב אחר מדדים שונים כשהבולטים שבהם הינם משקל ), לחץ דם ודופק. האדם האחראי העובר בדיקות תקופתיות עוקב BMI הגוף ( , סודיום ADL ו HDL אחר חריגות מסוימות ברמות הגלוקוז, כולסטרול ופוטסיום, טריגליצרידים וההמוגלובין, ואחוז חומצות השתן בדם שלו. בימנו, עיסוק נורמטיבי זה יכול להפוך ל"סייבר-כונדריה": חיפוש כפייתי- משהו אחר אינפורמציה רפואית באינטרנט. הידע הרפואי גורר דאגות שקשה )1711-1776( להגדירן כדמיוניות או מציאותיות. לא בכדי, הפילוסוף דיוויד יום קבע ש"היפוכונדריה היא מחלתו של המשכיל". האדם המודאג מבריאותו שאיננו היפוכונדר, יכול עם זאת, לקבל את חוות דעתו של הרופא לגבי מצבו גם אם הרופא מסר לו שחולשתו נובעת מווירוס חולף ולא ממחלה קשה. לעומתו, עבור ההיפוכונדר, היעדר הממצאים הפתולוגיים בגופו מעיד רק על חולשת יכולת ההבחנה של הרופא. הפילוסוף עמנואל קנט שסבל מהיפוכונדריה קשה אמר "אדם יכול לחוש בטוב אך לעולם לא ידע שהוא בריא". בזאת הוא ביטא את הדאגה המתמדת הטורדת את נפשו של ההיפוכונדר, דאגה שקשה להרגיעה. הפסיכואנליזה רואה בהיפוכונדריה ביטוי נפשי שיכול לנבוע ממקורות שונים. לדוגמא, העיסוק הכפייתי בניקיון, תזונה, והבנת פשר תסמינים שונים יכול לשקף דינאמיקה כפייתית בה הצורך בשליטה, הסבר הגיוני והדחקה רגשית מוצא מזור בהיפוכונדריה. היפוכונדריה יכולה להוות ביטוי לתהליך דיכאוני בו האדם חש שמשהו לקוי, נסתר, חולה, רקוב וממית מקנן בתוכו. כמו כן, קיים תיעוד מקיף על תופעות היפוכונדריות במקרים של פרנויה בה החשדנות, הסכנה והאיום מולבשים על רופאים חורשי רע, על פגעי טבע ומקורות הרעלה, ועל המחלה שחותרת מבפנים ומותירה את הפרנואיד חשוף ופגיע. אך התובנות הפסיכואנליטיות העמוקות ביותר בנושא זה מלוות תיאורי ), בספרו "תקוות מסויטות: חייהם של תשעה 2009( מקרים. כך, בריאן דילון היפוכונדרים" דן בחייהם של שרלוט ברונטה, צ'רלס דארווין, מרסל פרוסט, גלן גולד, אנדי וורהול ואחרים. אחת מטענותיו של דילון היא שההיפוכונדריה היוותה עבור גיבוריו "מחלה יצירתית" בכך שהיא "כפתה" אורח חיים שעם כל קשייו גם קידם את יכולת הדמויות הללו להקדיש זמן לחשיבה ועבודה יצירתית. למשל, הוא מתאר כיצד גלן גולד ניהל יומן קפדני של בריאותו הכולל סימפטומים, לחץ דם, נפיחות, פעולת מעיים וכיו"ב. הוא הפסיק להופיע והקליט את מיטב ביצועיו בסביבה המוגנת והנשלטת של ביתו. הרווח המשני של ההיפוכונדריה שלו הוא המרחב האומנותי הנשלט שיצר. המחזה "החולה המדומה" מאת מולייר מציע כר פורה לקריאה פסיכואנליטית של ההיפוכונדריה. ארגאן, הדמות הראשית ב"החולה המדומה", עורג לאמפטיה ולהבנה, והדאגות הבריאותיות שלו הן הכלי הטראגי להשגתן. הוא לא רואה עצמו כמתחזה, אלא כחולה סובל ומיוסר. החולה המדומה: