החאן - החולה המדומה

איתי זבולון, גאיה שליטא-כץ 17 מבחינתו, איך ייתכן שכאשר הוא בסכנת חיים, המשרתת טואנט ובתו אנג'ליק אינן מסייעות לו ומזדהות עם קשייו? כאשר הוא מבקש מטואנט שתחווה דעה על ה"פיפי והפופו" שלו והיא מסרבת, הוא ננטש לחרדותיו ולסבלו. מנקודת מבטו, היא מתאכזרת אליו באטימות לב כשהוא חשוף, פגיע ונזקק. האובססיה הבריאותית הופכת אותו לעיוור לצרכיהם ולעולמם של הקרובים אליו. המצוקה אגוצנטרית היא מטבעה. וכך, מבלי משים, הוא מדבר אל קרוביו כרודן, כאדם חד מימדי. הוא פוגע בהם, מעליב אותם, ומניח שמאווייו הם גם מאווייהם. האגרסיביות הרודנית הבלתי נשלטת מרחיקה את קרוביו, ובאופן טראגי חוסמת את האפשרות שיאהבוהו ויחושו אמפטיה כלפיו. ארגאן מחפש מזור לסבלו בעולם הרפואה. הוא מתמסר לתפיסת העולם הרפואית המחפשת מקור פיזיולוגי למצוקותיו, ונקלע למלכודת בה רצונו בהתערבות רפואית חוברת לשתלטנות ולחמדנות של רופאיו. הרצון למצוא שותפים אמפאטיים לתחושותיו גורם לו להתלות תוך קוצר ראות באילו הנענים ומזינים את תפישתו את עצמו כחולה. ארגאן מונע לאורך המחזה גם מידיעה שמקור קשייו נובע מאמת מכאיבה ונסתרת. החיפוש אחר האמת הזו בשדה הרפואי מוליך להתעסקות כפייתית בתסמינים, מחלות והתערבויות רפואיות. כמובן שהכפייתיות החד ממדית של ארגאן משרתת את הקומדיה של מולייר. כיצד ניתן להסביר את התהליך התרפויטי שארגאן עובר במהלך המחזה המביא להחלמתו? ברצוני להציע תסריט דמיוני הנוגע למקור ההיפוכונדריה של ארגאן. נקודת המוצא לאפשרות שאציע נובעת בעיקרה מההנחות הבאות: ההיפוכונדריה של אראגאן איננה מבטאת הפרעה נפשית קשה, אלא הוא שבוי באופן זמני בעיסוק כפייתי קיצוני בבריאותו הגופנית מתוך אמונה שהוא חולה ועל ערש דווי. העיסוק ההיפוכונדרי מהווה התקה של תהליכים נפשיים ורגשיים שאין ביכולתו לחוות. התהליך המתואר במחזה הביא מזור למקור חוליו, ועל כן יכול היה לוותר על המחלה. הדמות הטיפולית שמניעה את התהליך ורואה את האמת היא המשרתת טואנט והדמות הרגשית שנוכחותה מניעה את ריפוייו היא בתו אנג'ליק. אם נקבל שהעובדה שארגאן נישא בשנית מעידה על כך שהתאלמן (הנחה ,)1673 - סבירה בהתחשב בכך שהמחזה עלה בראשונה בצרפת הקתולית ב נוכל לטוות תהליך אפשרי בו המקור להיפוכונדריה של ארגאן נובע מהסתבכות תהליכי האבל על אשתו הראשונה. תהליכי אבל כרוכים בחוויה נפשית שהיא גם פיזית. המכאובים הפיזיים, תחושת העייפות, בעיות התיאבון ולעיתים אף תופעות של הזדהות פיזית עם תהליכי המחלה שעברו על אהוב שנפטר, הינם שכיחים וטבעיים. כאב האובדן הוא גדול מיכולת החוויה הרגשית וחלקו מוסט לגופו של האבל. וכך ארגאן הגיב למותה של אשתו. האם חסר את הקרבה שהייתה ביניהם, האם חש אשמה ביחס למותה, האם חש אבוד בלעדיה וחסר את השותפות שלה שהגנה עליו? אולי מתוך תחושות מטלטלות ומכאיבות שכאלה חיפש להיתלות ברופאיו ובאשתו השנייה ולהפנות עורף למשמעות האובדן שחווה. אך הפיתרון הזה לא היה מספק. באופן נסתר הבין שהחוקנים והתרופות לא יתירו את כאבו. ההיפוכונדריה היוותה מבצר מפני חוויה של קירבה ואהבה. בכדי להיות פתוח לאהבה עליך להיות מוכן להתמסר. כאשר בתו המלאכית (אנג'ליק) מוכיחה לו שאיכפת לה ממנו ושאהבתה היא ללא תנאי, הוא יכול היה לוותר על האחיזה הכפייתית במערך ההיפוכונדרי שהקים. מערך זה כלל דרך הסתכלות על העולם, עיוורון ביחסיו עם קרוביו ובחירות חיים שגויות. בהיבט זה, ההיפוכונדריה של ארגאן איננה רק ביטוי לאבל שנסתבך, אלא גם ביטוי לכמיהה אמביוולנטית לאהבה. הוא נואש לאהבה אך בה בעת לא מאפשר שיאהבו אותו בגלל הפחד מפני הכאב המתעורר בנפשו עקב הקשר בין אובדן ואהבה. אנג'ליק היא בתו האהובה וזיכרון לאשתו הראשונה. דרך יחסה העדין כלפיו הוא מצליח להיזכר שבו עצמו קיימת יכולת לנדיבות, לאיכפתיות ולאהבה, יכולות שהסתתרו מתחת למעטה האגוצנטרי, החרד והקמצני של ההיפוכונדריה. ד"ר איתמר לוריא החברה הפסיכואנליטית הישראלית