החאן - אוכלים

14 הציג תיאטרון "החאן" בירושלים את הבכורה 1979 קיץ של שנת ב - מחזהו האחרון של יעקב שבתאי, שלקח את פרשת כרם אוכלים של נבות היזרעאלי כמשל שמעבר למקום ולזמן. העלה תיטרון "גשר" את המחזה מחדש, ועתה באביב 1998 בחורף של הוא חוזר אל ביתו הראשון - אל במת "החאן" - ועדיין 2011 של שנת הוא מדבר אלינו, כאילו נכתב על הזמנים האלה ועל המקומות האלה של חיינו היום. - מכריזה איזבל מלכתו של אחאב מלך "הממלכה שוקעת מיום ליום" "בינתיים הכל כרגיל, השמש זורחת. אבל זה ישראל בקטע הפתיחה. לא יימשך עוד הרבה זמן... הממלכה מתפוררת ואיפה המלך?" המלך עסוק מדי מכדי למלא את תפקידו - עסוק באיזו חלקת-כרם קטנה הסמוכה לארמון, שלמרבית הצער היא קניינו ונחלת אבותיו של איזה איכר, אחד בשם נבות היזרעאלי. האם אין זה מזכיר לנו את המצב והעניינים שבהם עסוקים כל-כך ראש ממשלתנו ושר בטחוננו? - מקטר "זה מזמזם לי במוח. זה רובץ לי בחזה. זה חותך לי בקיבה" המלך. "אם אתה רוצה משהו - קח אותו ואל תצפה לשום אהבה או הבנה או - מלמדת אותו איזבל את תורת השלטון. היא גם תפרש לו לרחמים" "זה לא הכרם - זה הכתר! אם לא תיקח, ייקחו ממך!" ברשימות העבודה שלו תיאר יעקב שבתאי את חלוקת התפקידים ביניהם כך: "היחס שבין אחאב ואיזבל הוא במידת-מה כמו היחס שבין מקבת וליידי מקבת. הוא רוצה בכרם, אך נרתע ופוחד... אבל לא מתוך כבוד לחוקים או למוסר, אלא מפחד העונש וכיו"ב. איזבל היא השטן. היא הכוח המניע של הפרגמאטיזם והרשע; היא ביטוי לתשוקה האפלה השוכנת בקרבו. אין לה סייגים או רתיעה..." ואכן אין לה לאיזבל לא רתיעה ולא גבול בציניות, בצביעות ובדורסנות שבעזרתן היא מטילה אימה על מייצגי החוק והמוסר - היועץ שמעי והכהן אליקים כשהיא מאביסה אותם במאכלים ליד שולחן המלך ומצליחה להפוך אותם לשותפי-פשע שלה. וכך ניתח המחזאי ברשימותיו את סוד הצלחתה: "הפחד, האופורטיניזם, הרלאטיביזם המוסרי, הפרגמאטיזם והיחס המעריץ למדינה ולכוח - הם ביסוד כל העיוותים, השקרים, הניוון, מעשי העוולה וההתעללות". הוא מחזה על שרירותו של השלטון, ועל הנחרצות, האטימות אוכלים והדורסנות שבעזרתן מנכסים לעצמם העומדים בראשו את כל תאוות ליבם. בבואו לכתוב את המחזה הזה הגדיר זאת יעקב שבתאי לעצמו ברשימת הערות קצרות: "כוחה של התאווה. כוחו של השלטון, וכוחם של הנחרצות והתוקפנות... כלומר, לתוקפנות ולאלימות, לנחרצות ולחוסר-הפקפוק - יש כוח שכנוע עצום. כוח להביא בני אדם לזנוח את השקפותיהם והגיונם ולהאמין בדברים חסרי שחר, מוטעים, שקריים, זרים להם ובלתי-הגיוניים לחלוטין." כשאנחנו יושבים כצופים באולם התיאטרון, רואים ושומעים את האופן הציני והאבסורדי שבו דורסת מכונת השלטון את היחיד שבמקרה מוצא את עצמו עומד מולה, אנחנו מבינים שלא על ארמון אחאב, הניצב מעל עמק יזרעאל, מדבר המחזה, כי אם על המציאות שבה חיים אנחנו. ואם נעז להביט בה ישירות, ניווכח לראות שרק במקרה ואולי הודות למזל - חמדנות השלטון שאף פעם לא די לה, פנתה בשעה זו למקום אחר. עדנה שבתאי - יום הולדתו של יעקב שבתאי 2011 במרץ 8 . תל-אביב. ג' באדר ב' תשע"א "אוכלים" מחזהו האחרון של יעקב שבתאי יהויכין פרידלנדר, נילי רוגל