החאן - אוכלים

16 לפרשת כרם-נבות במחזה המקראי בן-עמי פיינגולד מאת מאת יעקב שבתאי בתיאטרון החאן, אוכלים צגת המחזה ה בעונת תשל"ט-תש"ם, חוזרת ומעלה את אחד המוטיבים המקובלים במחזה העברי-מקראי - פרשת כרם נבות היזרעאלי - (מלכים א' כ"א). לא במקרה העסיקה הפרשה מחזאים רבים, מאחר והיא אוצרת בתוכה מתח דרמתי רב. דמויותיהם של איזבל, אחאב, אליהו ואלישע יש בהן כדי לגרות את דמיונו של המחזאי ולהציע כר נרחב של אינטרפרטאציה ספרותית ורעיונית. פרשת- נבות, כדוגמת פרשת דוד ובת-שבע וכבשת-הרש, היא מסוג הפרשיות החד-פעמיות במקרא שבהן טמון קונפליקט עקרוני בבעיות של שלטון, מוסר, נבואה ומלוכה - כך שכל מחזאי, בדרכו ובתקופתו, מפרש את האירועים מזווית שונה וחדשה ומאיר את הנושא מנקודת-ראות נוספת. רוב המחזות המעלים את הנושא הם, לא במקרה, מחזות רעיוניים-פוליטיים, וניתן בהם ביטוי לא רק לדרך הראייה של המחזאי את התקופה, אלא גם, ובעיקר, לבעיות האקטואליות של תקופתו. ,)1845-1771( הנושא מופיע לראשונה במחזהו של שלום הכהן ). פרשת-נבות היא במחזה זה 1800( מעשה נבות היזרעאלי העיקר, והכל מתרחש, למעשה, סביבה. נבות מופיע אצל הכהן כעובד-אדמה נאמן, ברוח השירה והדרמה הפסטוראלית של ספרות-ההשכלה. המחבר הולך, בדרך כלל, בעקבות ספר מלכים. אולם אחאב של הכהן מבין את סירובו של נבות ומצדיק אותו בנימוקים קונסטיטוציוניים של המאה הי"ח, בדבר זכויותיהם וחובותיהם של נתינים ושליטים. גם מלך חייב לציית לחוק. איזבל דוחה את נימוקיו של אחאב. אין היא מוכנה לוותר על כרם- נבות. גם לה עקרונות משלה: החוק נועד לנתינים ולא לשליט. המלך הוא מעל החוק ואין הוא חייב דין-וחשבון לאיש. אם הנתין חוטא, יש להענישו. אבל מעמד השליטים, אין מי שיתבע אותו לדין. שום שיקול מוסרי אינו מחייב את השליט. רצונו השרירותי או הקאפריזי הוא החוק. אולם לאיזבל יש נימוק נוסף בעל משמעות פוליטית-מעשית: פרשת-נבות היא מבחן כוח פומבי לאחאב. סירובו של נבות למלך עלול להתפרש כזילזול בסמכותו וכסימן-של-חולשה. הליבראליות המוגזמת של אחאב יש בה כדי להמעיט את ערכו כשליט. הניגוד בין אחאב לאיזבל בפרשה זו הוא, למעשה, ניגוד של שתי תפישות פוליטיות: מדינת-חוק מול מדינת-כוח, כפי שבאו לביטוי בדורות של הכהן, ולמעשה - במשך מאות שנים של מאבקים פוליטיים באירופה. המחזה המקראי של ספרות-ההשכלה לא הוסיף לטפל בנושא כרם-נבות, ולאחר פרק-זמן ארוך למדי מופיע נושא זה אצל כמה מחזאים עבריים במאה הנוכחית. גם כאן הגישה היא מוסרית- איזבל דתית ומוסרית-פוליטית. המחזה הראשון בתקופה זו הוא .)1963-1874( ) מאת הסופר היהודי-צרפתי אדמונד פלג 1910( אצל פלג - היוזמה לרכישת כרם-נבות היא מלכתחילה של איזבל, ואילו אחאב אינו מופיע כלל במחזה. איזבל הצליחה להשליט את עבודת-הבעל-והאשרה, אך נותרו עדיין שרידים של עבודת ה'. אחד מהם הוא כרם-נבות, המשמש מקום-התכנסות לעובדי ה' ומקום-מיסתור לאליהו הנביא, אויבה. איזבל רוצה לשרוף את הכרם ולבנות על חורבותיו מקדש לאשרה ולבעל. נבות מסרב, ואף מגן בגאווה ובאומץ על אמונתו - לרוגזה ולמורת רוחה של איזבל. זו מנסה לפתות את יהוא לרצוח את נבות. נבות עצמו אינו נסקל, כמו במקרא, אלא נרצח על-ידי עבדי-איזבל בעת אקסטאזה של פולחן-העשתורת, כשהרצח מקבל משמעות אלילית-ריטואלית מובהקת. כרם נבות עמד, איפוא, אצל פלג במוקד של קונפליקט בין נבואה לאלילות.