החאן - תעלולי סקפן

מולייר 1673 - 1622 בינואר 15- ז'אן באטיסט פוקלן נולד בפאריס ב .1622 אביו היה סוחר רפד שהצליח לעלות בסולם החברתי כאשר רכש את התואר "רפד המלך". בהיותו בן עשר מתה עליו אמו. הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר של הכמרים הישועיים, בית ספר אשר הקנה למולייר השכלה קלאסית מקיפה וידיעה ביצירותיהם של מחברי הקומדיות הרומיים פלאוטוס וטרנטיוס, שהשפיעו מאוחר יותר על יצירותיו. עם סיום לימודיו פנה מולייר ללימודי משפטים באורליאן. את המפנה שחל בחייו ואשר העלה אותו על דרך התיאטרון, כורכים בשמה של מאדלין בז'אר - שהייתה כבר שחקנית מפורסמת בפאריס. מולייר בן העשרים ואחת, מקים עם בני משפחת בז'אר תיאטרון חדש המכונה . L'Illustre Théâtre "התיאטרון המהולל" לאחר זמן קצר מתברר כי עדיין אין בכוחו של התיאטרון החדש להתחרות עם הלהקות המנוסות, הזרות והמקומיות, שהתמקמו אז בפאריס. הלהקה שוקעת בחובות וקשייה מתרבים. באותה תקופה בוחר פוקלן שם תיאטרוני, ומכאן ואילך הוא מתקרא מולייר (התעודה ). אימוץ שם תיאטרוני היה מנהג רווח 1644 ביוני 28- הראשונה הנושאת חתימה זו היא מה מאד בקרב שחקני הלהקות בצרפת, איטליה, ספרד ואנגליה. "התיאטרון המהולל" נסגר, אולם להקת מולייר-בז'אר אינה מתפזרת והצוות מצטרף ללהקה .1658 קיימת. הם עוזבים את פאריס וחוזרים לבירה מקץ שתים עשרה שנה, בסתיו זכתה הלהקה בתואר הנכבד של "שחקני הנסיך דה-קונטי" ואף בתמורה כספית 1652 בשנת לא מבוטלת. בתקופה זו גם קשרה הלהקה קשרים בחלונות הגבוהים שהקלו אחר כך את שיבתה לפאריס. הציגה להקת מולייר בפעם הראשונה בפני חצר המלך בלובר, בנוכחותו 1658 באוקטובר . מולייר כבש את לב המלך במשחקו, וזה העניק לו את חסותו. 14- של המלך הצעיר, לואי ה 1673- מתחיל פרק חדש בחיי מולייר והוא כבר בן שלושים ושש. מאז ועד מותו ב 1658 בשלהי עמד מולייר במרכז חיי התרבות של צרפת. מרבית המחזות ששרדו נכתבו לאחר שובה של הלהקה לפאריס. להקת מולייר עולה לדרגה הרמה ביותר משנתמנתה להיות "להקת המלך". נישא מולייר לארמאנד בז'אר, הצעירה ממולייר בכעשרים שנה ואשר מן הסתם 1662 בשנת הייתה בתה של מאדלין. מנישואין אלה נולדו לארמאנד ולמולייר שלושה ילדים. שני בנים שנפטרו סמוך ללידתם ובת אחת שהאריכה ימים ונפטרה ערירית. חלה מולייר ולא החלים מאותה דלקת ריאות. הוא הירבה לשבת בביתו 1665 בשלהי שבפאריס והקדיש את זמנו לכתיבת הקומדיות שלו ולעיצוב הדמויות שיצר, על מנת שישחק אותן על הבמה. על אף מחלתו לא נטש מולייר את הבמה ואת המשחק עד יומו האחרון ממש. ביום ההצגה של "החולה המדומה", כשמולייר מגלם את תפקיד החולה, 1673 בפברואר 17- ב בלילה, בדיוק שנה לאחר 10:00 הצליח בקושי רב לסיים את ההצגה. הוא נפטר בביתו בשעה מות אהובתו וידידתו מאדלין. בתחילה סרבו לאפשר לו קבורה כדת, ורק לאחר תחנוניה של , עם רדת החשיכה, ללא 1673 בפברואר 21- ארמאנד והתערבותו של המלך, הותרה קבורתו ב טקסים. מקום קבורתו המדוייק אינו ידוע ומצבתו אבדה במרוצת הדורות. 4