נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

16 וד בחייו, ובמיוחד לאחר מותו, הפך נפוליון למיתוס. יונג, למשל, תיאר אותו כאדם עליון. אישיותו של נפוליון ע העסיקה לא רק היסטוריונים אלא גם סופרים, אמנים, פסיכולוגים ופילוסופים. הוא נחשב לגיבור הבלתי מעורער של תקופתו, דמות הירואית, גם טראגית. הוא שבה את ליבם של הרומנטיקנים באירופה. על אישיותו וקורותיו . כבר מתחילת הקולנוע הוא כיכב כדמות ראשית בסרטים. השוו אותו לדמויות 19 - כתבו גדולי היוצרים במאה ה מיתולוגיות ולדמויות היסטוריות. ... גדוש אף יותר ממחזות אחרים של נסים אלוני. בחזרה הכללית של , המחזה "נפוליון - חי או מת!" גדוש במיוחד נמשכה ההצגה חמש שעות. ניפוי המחזה מן העודף והמיותר בו, היה מנוגד לפואטיקה של אלוני 1979 הפקת הנוטה לגודש, לסבכים ולמורכבויות. כמעט כל הדמויות, במיוחד נפוליון ובריגלה, פועלות אלוני יצר במחזה את עולם התעתועים שהוא נשמת אפו. בתוך מציאות שמתעתעת בהן. ומכיוון שהצופה וגם הקורא מתקשים לפענח את סבך התעתועים, ובוודאי מתקשים להבין את פשרו, נמצא כי התעתוע פונה גם אל עבר הקהל, ודומה שגם אלוני עצמו נפל למלכודת התעתועים שיצר. הקושי במציאת פשר למחזותיו נובע בדרך כלל מכך שאת ליבה הקשה של המשמעות עוטף אלוני בשלל עטיפות צבעוניות, מסווה אותה בהסוואות ומסיט את הדברים לכיוונים מטעים, קרנבליים במהותם... ה המשמעות ָ בו צפוּנ ֶ דוגמה נאה לתעתועים היא שם המחזה, הממקד את תשומת-הלב בנפוליון ומכוון לכך ש העיקרית. אלא שבמחזה עצמו מתברר כי בריגלה, בן-העניים האלמוני, חשוב לא פחות אולי אף יותר מנפוליון אולי משום שאת הדברים החשובים ביותר אלוני בדרך כלל מסתיר. המפורסם. דמות נפוליון מבוססת בראש וראשונה על מאפיינים מיתיים . צריך עוד לומר כי המחזה אינו דרמה היסטורית וארכיטיפים, גם כאשר הללו מוצגים בצורה פארסאית. הוא רץ בעקבות ההיסטוריה כדי לתקן אותה – ואליה אין הוא מגיע. מורכבות ותעתועים מורכבותו של "נפוליון – חי או מת!" ניכרת בריבוי העלילות, בזמנים השונים ובמקומות הרבים שבהם הוא אלוני מפר את האחדויות הקלאסיות באופן מורכב ביותר. הוא משלב את העלילות זו בזו, מערב זמנים מתרחש. והופך את הזמן למרחב בו נעות הדמויות. שפע הדמויות לקוח מתחומים שונים של המציאות והתרבות, והן קשורות זו לזו בקשרי עלילה ובקשרים מטאפוריים. המערכת המורכבת הזאת של עלילות, זמנים ומקומות היא דינאמית וחלים בה שינויים מהירים, לפעמים הדמויות נעות כל הזמן, מחליפות זהויות, משתנות, מתחפשות, מוכפלות, מתאחדות ומתפצלות. והכול תזזיתיים. מתרחש במציאות המוצגת בעליל כתיאטרלית, ולא קיים בה גבול המפריד בין אמת לזיוף, בין שפיות לשיגעון. ... כך קורה למריה האוהבת את נפוליון, לכלה אדלאידה המחכה לחתנה, ואפילו . כל הנשים במחזה הופכות לזונות לפולצ'ינלות. בראשן עומדת לילית, הזונה האולטימטיבית, זונה באופן עקרוני. הזנות קשורה כאן להתחפשות, לתעתוע. הזונות המחופשות הן תיאטרליות, הן מתעתעות באנשים הכמהות שיתעתעו בהם. לזנות במחזה אין הקשרים מוסריים וכמעט אין לה הקשרים חברתיים. היא מסמלת את הדומיננטיות של הנשים. הזונות הן עצמאיות ואין הן זקוקות לגברים. הגברים הם הזקוקים להן, אין הן נזקקות לאהבה, ולכן הן יכולות להתחזות, לפתות גברים, לתעתע בהם. יצחק בן-מרדכי את טעויות העבר אי-אפשר לתקן נילי רוגל , אריה צ׳רנר