נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

17 העלילות במחזה חלק מן התעתועים במחזה נובע משילובן של ארבע עלילות זו בזו ומעבר הדמויות מעלילה לעלילה באופנים שונים. נפוליון המת הבורח מעולם התוהו כדי לתקן את עלילת נפוליון – כישלונו הגדול ברוסיה. כדי לתקן את כישלונו ההיסטורי, מבקש נפוליון, בהיגיון אבסורדי, לחזור במאה העשרים על אירועים מן העבר. אך תחת זאת הוא שב אל המאה התשע-עשרה, אל נפוליון החי. השיבה אל העבר מתאפשרת באמצעות הפיכת הזמן למרחב שבו הדמויות יכולות לנוע הלוך ושוב. הדמויות נעות גם במרחב הגיאוגרפי. זירות ההתרחשות משתנות ללא גראם, עולם התוהו. ָ הרף: נפולי, מילנו, ורשה, ו למרות ששמו לקוח מן הקומדיה דל'ארטה, בריגלה היא עלילת בריגלה – דמות בדויה, מסוגננת, המבטאת מציאות חברתית נטורליסטית. עלילתו ועלילת נפוליון מתעמתות זו עם זו ובו בזמן הן גם מקבילות. בן-עניים קיסר, להתעמת איתו, לרצוח אותו. ַ שבא מן התחתית ורוצה להגיע ל ההקבלה בין השניים נובעת מרצונם העז לתקן את הכישלון הגדול של חייהם. שניהם מוצגים כרוצחים, שניהם רודפים זה אחרי זה. זוהי עלילה קומית מובהקת. לעומת הבעיות עלילת סאמדי ולילית – הרציניות המעסיקות את נפוליון ובריגלה, פעילותם של סאמדי ולילית נינוחה ומשעשעת את שניהם. בנימה מבודחת הם מתקוטטים זה עם זה ובו בזמן מכתיבים, וכמו בתיאטרון גם מבייימים, את מהלך האירועים. עלילה זו משקיפה כביכול מבחוץ על שתי העלילות העיקריות. מקור הקומיות הוא בהבדלים שבין השניים. הקומיות שלהם נובעת גם מן התעלולים שבאמצעותם הם מחזירים את נפוליון לעולם התוהו. הם אחראים לכפילויות, לטעויות בזיהוי, לשפע הנפוליונים. מקורה של לילית - במיסטיקה היהודית. היא וסמאל הם שדים השליטים על ממלכת הטומאה. בקבלה לילית מכונה "הזונה", ואלוני הולך במחזהו בעקבות איפיון זה. מכאן נובעת גם מגמתה של לילית להפוך נשים לזונות, כפי שעשתה למריה ולאדלאידה. מקורם של סאמדי וזומבי הוא בדת הוודו ופולחנה. הברון סאמדי הוא אל המתים, המתגורר בבתי-קברות ושומר עליהם. הוא אל פשוט ומבדח, פטפטן, חביב ואהוב על הבריות. הזומבי בדת הוודו הוא מת שהוצא מקברו באמצעות כשפים ושב לעולם החיים כמת-חי. נציגיה הבולטים הם שלוש מטא-עלילה תיאטרלית וקרקסית – הפולצ'ינלות, זאני וזמבוליני. עלילה זו משמשת כמעטפת תיאטרלית של המחזה. הפולצ'ינלות הצבעוניות והגרוטסקיות, המגיחות משום- מקום, קשורות במישרין לקומדיה דל'ארטה. עלילה זו היא מעין מעטפת שנייה וממקמת את המחזה במציאות ששולט בה היגיון מטורף. ארבע עלילות המחזה שלובות זו בזו. השתיים הראשונות הן העיקריות, ואפשר לכנותן עלילות פנימיות, שתי האחרות הן חיצוניות. דמויות רבות עוברות מעלילה לעלילה. כל אלה יוצרים במחזה נקודות-תצפית והרכבים אנושיים שונים ומגוונים. על המשמעות של המחזה מגמתו של אלוני להסוות את האמירה של מחזותיו מגיעה לשיא ב"נפוליון – חי או מת!". זו כנראה הסיבה העיקרית לתחושתם של רבים שלסבך התעתועים במחזה אין משמעות. אף-על-פי-כן יש האמירה היא רצינית ומתייחסת לגורלם למחזה אמירה ויש לו משמעות. של בני-האדם ולמציאות שבה הם חיים. לכל אחת משתי העלילות העיקריות, זו של נפוליון וזו של בריגלה, יש ושתיהן מצטרפות לתפיסה פסימית בדבר מוגבלותו אמירה משל עצמה, את נקודת המוצא של אלוני היא היסטורית, ועל-פיה של האדם. התבוסה, מעצם טבעה, היא שלב הטעויות מן העבר אי-אפשר לתקן. הכרחי המתחייב מן הניצחונות. אלוני מעמת היסטוריה קשיחה שאינה ניתנת לשינוי, עם אישיותם הגמישה, הנזילה והמשתנה של בני-האדם. על-פי תפישה זו, שלל הנפוליונים האמיתיים והמזויפים, החיים והמתים, לא יוכלו לשנות את העובדות ההיסטוריות ואת קו התפתחותה ההכרחי של ההיסטוריה. במקביל לכך נכשל ניסיונו של בריגלה להיחלץ מן הנסיבות החורצות את גורלו. בריגלה הוא בן-עניים השואף להגיע לפיסגה – ואינו מצליח. נפוליון מייצג בשבילו את הפיסגה הזאת. כשבריגלה מבין את כישלונו ומפנים אותו, לא נותר לו אלא להשתגע ולהתאבד. וכך, רק בשיגעון ובמוות הוא מצליח להגיע אל נפוליון. נפוליון ובריגלה, למרות השוני ביניהם, אינם מסוגלים לקבל את חוקי המציאות המכתיבים את גורלם. מאחורי שתי הדמויות ושתי העלילות יש תפישת-עולם מובחנת. כישלונו של בריגלה הוא ברוח הנטורליזם הגורס שתורשה ונסיבות סביבתיות חורצות את גורלו של הפסימי, האדם. יצחק , עיון ביצירתו של נסים אלוני, ליידיס אנד ג'נטלמן אנד ליידיס מתוך 2004 , , הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע בן-מרדכי כישלונו של נפוליאון ברוסיה הפלישה של צרפת לרוסיה הינה אחד האירועים הקשים בתולדות נפוליון, מי שנחשב אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה. היא סימנה מהפך עצום ביחסי הכוחות ומערכת הבריתות באירופה. מכאן התחילה נפילתו של קיסר צרפת.  נפוליאון, עתיר הישגים צבאיים, תקף את רוסיה 1812 בשנת אלף חיילים צרפתים ובעלי בריתם. כישלונו 700־ בראש צבא של כ במערכה נבע מתכנון מוטעה לחלוטין של מתקפה זו. בעיקר בשל העובדה שנפוליאון העדיף לתקוף ולכבוש את מוסקבה הפחות חשובה ולא את הבירה הרוסית באותו זמן, סנט פטרסבורג. הוא כבש אותה בקלות, אבל הרוסים לא התרגשו ושרפו אותה על צבאו. הצבא הצרפתי נחלש, ובעת נסיגתו הותקף על ידי צבא רוסיה, ה רבים נוספים.  ָ ב ָ שהטביע חיילים צרפתים רבים וש כשהגיע החורף הרוסי הקשה, חיילי צרפת לא הצליחו להתקדם, הם המשיכו להיחלש, וכך - בשלגים של רוסיה איבד נפוליאון את מרבית חייליו. הוא חזר מובס לצרפת, עם חיילים מותשים וקפואים. פלישה זו של נפוליאון לרוסיה הייתה לנקודת שבר משמעותית במלחמות נפוליאון, שעד אז הלכו מהצלחה להצלחה. הצמצום הדרמתי בכוח הצבאי של צרפת, בעקבות הפלישה הזו, הפך אותה ואת בנות בריתה לחלשות ביחס לעבר. תבוסתו הסופית של נפוליאון הייתה מעתה רק עניין של זמן. איתי שור, גיא גורביץ׳, ניר רון