נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

הקיסר הצרפתי הגדול הנורא נפוליאון בונאפארט נקרא במחזה הזה "נפוליון", כפי שמכנים אותו, לדברי נסים אלוני, "ילדים ומשוגעים". נפוליון רוצה למחוק את הכישלון שלו במערכה נגד רוסיה, וחוזר מעולם המתים כדי לתקן טעות. בעולם שאליו הוא חוזר, רודף אחריו רוצח שכיר, והולך לאיבוד במרדף אחרי נפוליון. אלוני כתב את המחזה , ההצגה נחלה תבוסה קשה, והוא כתב את המחזה 1970- וביים אותו ב מחדש וביים אותו שוב תשע שנים לאחר מכן בתיאטרון אחר, בניסיון למחוק את הכישלון, לתקן טעות, ולרדוף שוב אחרי "נפוליון". גם בפעם השנייה חטף מכה קשה מצד הקהל והביקורת. על ההצגה הראשונה, בתיאטרון "בימות", שמעתי אגדות. את ההצגה היא הייתה מכושפת, מכשפת, השנייה, בתיאטרון הקאמרי, ראיתי. הייתי ילד (נער למעשה), ואולי מצחיקה וכואבת. ויפה, כל כך יפה. קצת משוגע. אם אני זוכר היום, כנראה שלעולם לא אשכח את החבצלות הסגולות הזוהרות והינשופים עם העיניים הנוצצות שעיצב שלמה ויתקין, ואת הקרנבל הנטוש עם מסכות הענק... ידעתי כי המלים שנאמרות על הבמה הן ארעיות, ומי יודע אם תראינה אור בדפוס אי פעם, אז באתי מדי ערב עם מחברת, השתחלתי תמיד לשורה הראשונה (כדי לגנוב קצת אור מן התזמורת שישבה לפני הבמה) ורשמתי מהר- מהר מה אומרים. ואחר כך הוספתי עוד טקסטים שמצאתי בארכיון מן הגרסה הקודמת. ככה נהייתה לי מחברת נפוליון עבה, עם טקסט בכתב יד, שחזרתי לקרוא ולומר אותו בקול רם, לעצמי ולחברים, במהלך ובמרוצת השנים. באותו זמן, של ההצגות הראשונות, התגנבתי גם אל אחורי הקלעים, וראיתי אותו, את המחבר, לפני ההצגה, במעיל חורף אפור, זקוף, הולך משחקן לשחקן, שקט ומרוכז, חדור מטרה, לא מקשיב לקולות רקע (אני שמעתי אותם: שחקנים מקטרים [ואני מצנזר]: "מה הוא רוצה? עד מתי עוד טקסט חדש ועוד טקסט חדש?"), ממוקד כולו בהצגה שלו, איך לשפר, ללטש, לזקק עוד רגע, עוד משפט, עוד תנועה, עוד הדגש במלה. בהצגת הבכורה, מותש, שתוי ולא כל כך זקוף, הוא התכופף לקידה, אבל לא היה מסוגל להתרומם בחזרה. יוסי פולק, הבארון סאמדי, עזר לו בעדינות להרים את הראש. השארתי לו אז פתק בתיאטרון, "עבור נסים אלוני", להגיד לו שלא ייקח ללב מה שאומרים, שההצגה היא מופלאה - לא זוכר מה עוד, ). וזמן לא רב אחרי זה עליתי לדירתו והודעתי 16 מלים מהלב (של בן "אני דורי". – "תיכנס, אתה רוצה מים? לא מבאר, מברז." מהברז הזה (שלמעשה כן היה באר) שתיתי שנים רבות ולמדתי כל כך הרבה, על מלים, על תיאטרון, על אמנות, על החיים, על חברות. כי אפשר לומר שנעשינו חברים. ולנסים, שהחזיק מעצמו איש ללא "ערכים" או "דעות", היו בכל זאת שני עקרונות שהוא קידש, ממש, לא באמירה שניהם נתפשו . הסגנון (בכתיבה) והחברות (בחיים) אלא במעשה: אצלו, נדמה לי, כשתי התגלמויות של משהו שהיה בעיניו חשוב מאין כמוהו, והוא קרא לו: דיגניטי. שתים-עשרה שנים אחרי ההצגה בקאמרי, רצה ידידי אבישי מילשטיין לביים את "נפוליון- חי או מת!" בסטודיו של ניסן נתיב. פנינו לנסים. הוא אמר שיש בעיה יסודית במחזה. אמרתי: מתוך כל עשרות או מאות הגרסאות שיש לכל תמונה וכל דיאלוג, משתי ההפקות השונות, בטח אפשר להכין נוסח טוב של המחזה. נסים פקפק. "העניין הוא לא סצנה זו או אחרת", הוא אמר, "יש משהו שם שפשוט חסר". . נתתי אותה 16 זה היה הרגע שבו שלפתי את המחברת, המחברת מגיל לו ואמרתי: "אולי תקרא". כמה ימים לאחר מכן הוא התקשר ואמר שזה הפתיע אותו, שדווקא לא חסר משהו יסודי, שאפשר להציג את זה. אפשר היה לזהות בקולו שזה אפילו די מצא חן בעיניו, המחזה שלו... לבקשתנו הוא הוסיף במיוחד שיר שיסגור את המערכה הראשונה, "מה זה בן-אדם בלי שד", (באמת מה זה, אגב?). בהצגה ההיא אצל ניסן נתיב שיחק בתפקיד פנטלונה אודי בן-משה, שביים את ההצגה שנראה הערב. ושנה לאחר מכן הוציא נסים אלוני את המחזה בספר, בהוצאת "כתר", לאחר שנמנע מכך למעלה מעשרים שנה. בספר הוא כן הוסיף תמונה אחת, שלא הייתה קיימת באף אחת מן הגרסאות הקודמות: גנרל אוסטרי רב-הוד ותפארת לשעבר מוצג לראווה בקרקס נודד מסוג מאד זול, בתור "האיש הכי מושפל בעולם". רציתי מאד שיזכה לראות את התמונה הזאת מוצגת פעם אחת על במה, ושילבתי אותה במופע מחווה לנסים אלוני שערכתי וביימתי . ארבע שעות לפני תחילת המופע 1998 ביוני 13- בפסטיבל ישראל ב נסים אלוני מת. 2017 אוגוסט דורי פרנס, 20 דורי פרנס נועה גולנדסקי, אוהד בן-אבי הפקות בארץ בתיאטרונים רפרטואריים - תיאטרון "בימות" 1970 בימוי: נסים אלוני עיצוב במה ותלבושות: שלמה ויתקין תאורה: נסים אלוני – התיאטרון הקאמרי 1979 בימוי: נסים אלוני עיצוב במה ותלבושות: שלמה ויתקין מוסיקה: גארי ברתיני ואלכס כגן