נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

נסים אלוני מחזאי 1926-1998 6 ייו ויצירתו של נסים אלוני נטועים בעיר תל-אביב. בה נולד ח , בה יצר יצירה פורייה ומגוונת במשך חמישים שנים, 1926 בשנת . בחייו וביצירתו היה ממעצביה המובהקים 1998 ובה נפטר בשנת ביותר של התרבות המודרנית שצמחה בעיר החל מראשית שנות החמישים. אלוני – סופר, מחזאי, במאי ומתרגם – כתב סיפורים, מחזות מערכונים ופזמונים לתכניות בידור רבות, שימש כמנהל אמנותי של תיאטרון "העונות" והיה במשך שנים רבות חבר הוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה". , כשסיפורים קצרים 1949 אלוני החל את דרכו האמנותית בשנת שכתב התפרסמו בעיתונות היומית ובכתבי-עת שונים. בשנת השתתף, עם סופרים ישראלים אחרים, בתחרות ספרותית 1950 בינלאומית שקיים העיתון ניו-יורק הרלד טריביון. הסיפור ששלח לתחרות, ראה אור בעיתון הארץ, המשורר החייל והאיכר ואלוני זכה בפרס הראשון, אותו חילק עם המשורר אהרון אמיר. , ובו ארבעה סיפורים קצרים הינשוף יצא לאור ספרו 1957 בשנת 1994 ועד 1958 מתקופת ילדותו ובגרותו בתל-אביב. משנת כתב רשימות שהתפרסמו בעיתונים ובמוספים, תכניות להצגות, הקדמות לאלבומי ציור וצילום ולתערוכות. חלקן נכללו בספרו רשימות של חתול רחוב. אכזר הקריירה התיאטרונית של אלוני נפתחה עם הצגת מחזהו . במחזה השתמש 1953 על במת תיאטרון "הבימה" בשנת מכל מלך אלוני בסיפור תנ"כי, מרד ירבעם ברחבעם וקריעת מלכות שלמה, על-מנת להעלות שאלות נוקבות בענייני דת ומדינה, שלטון ושחיתות, אמונות תפלות וחשיבה נאורה. שפת המחזה הדהדה בצליל ובמקצב את המקור, אך תכניתו והטכניקות הדרמטיות שהפעילו אותה הושפעו מן המחזאות הניאו-קלאסית. המחזה וההצגה התקבלו בהפתעה. ההצגה היתה תחילת הקשר של אלוני עם תיאטרון "הבימה", שבו הוצגו לאורך השנים מרבית מחזותיו, ועם חנה רובינא ושחקנים ותיקים אחרים, שהפכו לימים לגרעין הפעיל של "שחקני אלוני" בתיאטרון "הבימה". יצא אלוני ללימודים, בתחילה אכזר מכל המלך לאחר הצגת בחוגים להיסטוריה ולתרבות צרפת באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן אצל הבמאי ז'אן-מארי סרו בפאריס. במהלך שהותו בפאריס צפה באין-ספור הצגות תיאטרון ופגש במאים ושחקנים. באותן שנים נהג גם ה"ברלינר אנסמבל" להגיע לפאריס עם מחזותיו של ברטולט ברכט, ודעותיו של המחזאי המרקסיסט על התיאטרון, מלוות במאמרים נרחבים על תפיסתו האמנותית והחברתית, הגיעו לקהל הרחב. אלוני, שצפה בהופעת ה"ברלינר אנסמבל", התרשם עמוקות: "חמש שעות עמדתי, צפיתי בתיאטרון אחר. היתה לי צמרמורת". לאחר ההצגה נפגש עם הלנה וייגל וביקש רשות לצפות בעבודת הלהקה. בברלין צפה . "שם חשתי בקדושה. כמו הנפש הטובה מסצ'ואן בחזרות על בכנסייה", כתב. התמנה לוועדה האמנותית של 1957 עם שובו ארצה בשנת תיאטרון "הבימה", תפקיד שמילא לסירוגין במשך שנים ארוכות. כמו עלה בתיאטרון "אשנב" מחזהו הקצר של אלוני 1959 בשנת ) בבימויו של איזי אברהמי, במסגרת ערב לוקאס הפחדן ( כולם מערכונים. , אגדה תיאטרונית מודרנית על מותה של אהבת אמת בגדי המלך בעולם חומרני המופעל באמצעות מנגנוני שלטון ופולחני חברה בדצמבר 12- המרפרפים לעצמם בלבד, עלה בתיאטרון "הבימה" ב , בבימויו של המחזאי. המחזה מהווה נקודת מפנה בכתיבתו 1961 של אלוני ומצויים בו, בדרגות שונות של פיתוח, מרכיבים שהפכו למאפיינים קבועים במחזותיו. בתהליך העבודה ובהצגה ניתן היה להבחין בחיבור החדשני שערך בין הכתיבה הדרמטית לבניית הדימוי הבימתי. את פתיחתה של מסורת בגדי המלך גם מבחינה תיאטרונית סימן חדשה, שאלוני הנהיג בהצגותיו בתיאטרון: שיתוף פעולה עם אמנים בעלי שפה אמנותית, ייחודית, כמו יוסל ברגנר וגארי ברתיני, עבודה מסוגננת עם מיטב שחקני התיאטרון וסיום כתיבת המחזה במהלך החזרות, מתוך אמונה שהמילה מקבלת את מקומה הראוי רק כשהיא נשמעת בפי השחקן ובהקשר לשאר מרכיבי המופע. עזב אלוני את תיאטרון "הבימה" והקים יחד עם 1963 בשנת אבנר חזקיהו ויוסי בנאי את תיאטרון "העונות". על תפקידיו כמחזאי ובמאי נוספו אז תפקידי המעבד, המתרגם והמנהל ,1965 האמנותי. בשנתיים בהן פעל התיאטרון, עד לסגירתו בשנת , מחזה ובימוי של אלוני; הנסיכה האמריקאית עלו בו שש הפקות: , תרגום ועיבוד של המחזה של ליאון כץ בבימוי של אלוני; ארלקינו מאת אנטון צ'כוב עסקי נישואים מאת קן יוז; סאמי ימות בשש מאת שבתאי טבת אל תגעו בנוימן בתרגום ובימוי של אלוני; מאת גוגול בתרגום ובימוי של אלוני. רביזור בבימוי של אלוני ו "התיאטרון הוא מפגש חי. הוא דומה בעיני לבית-הכנסת הלא דתי האחרון. להוציא ספורט. אולי הסיכוי הגדול של התיאטרון נעוץ בהכרה עמוקה של היותו מפגש בינו ובין קהל חי, ובהציגו 'מיתוסים חיים'." (נסים אלוני) נטלי אליעזרוב, יהויכין פרידלנדר