נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

7 המהפכה , במקביל לפעילות בתיאטרון "העונות", ביים אלוני בתיאטרון "הקאמרי" את 1964 באפריל . עלילת המחזה העוסק בשלטון ושחיתות, כאוס וסדר, נעורים וזקנה, התבססה על סיפורו של והתרנגולת מרק טוויין "המהפכה הגדולה בפיטקריין". ההצגה התקבלה באי-הבנה של הקהל וברגשות מעורבים של הביקורת. שוב ושוב חזרה הטענה, שמחזותיו של אלוני אינם מתאימים לקהל הרחב. נכתב על-פי סדרת תמונות של יוסל ברגנר, שגם עיצב את התפאורה הכלה וצייד הפרפרים המחזה הקצר . גילה אלמגור שיחקה את הכלה שנמלטה 1967 והתלבושות בהצגה שביים אלוני בתיאטרון "בימות" בינואר מחתונתה, ויוסי בנאי שיחק את צייד הפרפרים שלא צד אף פרפר בביקוריו השבועיים בגן. ההצגה התקבלה , בתיאטרון 1980 בהתלהבות, והמחזה שהתחבב על הקהל הוצג פעמים נוספות – בתיאטרון "בית ליסין" בשנת , הנפטר מתפרע צירף אלוני מחזה קצר נוסף, 1980 , כולן בבימוי המחבר. להפקה של 1991 "הקאמרי" בשנת , וגם בו השתתפו גילה אלמגור ויוסי בנאי. הכלה וצייד הפרפרים שעלילתו מתרחשת עשר שנים לאחר סיום , אותו הגדיר "מלודרמה ישראלית". בעלילת דודה ליזה שב אלוני לתיאטרון "הבימה" עם המחזה 1969 בשנת "בגן ובטרקלין של בית ליזה בלנק, המרוחק קילומטרים אחדים מאחת 1966 המחזה, המתרחשת בסתיו המועצות המקומיות בישראל", שיבץ אלוני תכניות דרמטיות מן המחזאות העולמית על-מנת לעצב מציאות בבימויו של המחזאי הפך להצגה 1969 ישראלית כמעשה מסוגנן, פיוטי וצבעוני. המחזה שהוצג בינואר מרהיבה. ההצגה התקבלה בהתלהבות רבה על-ידי הקהל והביקורת. בתיאטרון "בימות". במחזה המשלב אירועים היסטוריים נפוליון – חי או מת! עלה המחזה 1970 באוקטובר עם עלילות בדיוניות, מתרוצצות דמויות מעולם התוהו, צללים וכפילים של דמויות היסטוריות ודמויות מן הקומדיה דל'ארטה, המנסות לחיות מחדש, בתיאטרון, את הרגעים הגדולים ואת הטעויות הגדולות של חייהן. כפיליו של נפוליאון בונפארטה ב"נפוליון - חי או מת!" עלו מההיסטוריה האירופית ושיחקו על במה אחת עם דמויות האופל מפולחני הוודו ועם המסיכות הארכיטיפיות של הקומדיה דל'ארטה, תוך רפרור אירוני לסיפורים, לסרטים ולמחזות של הכפיל. . במחזה שעלילתו מתרחשת במועדון הלילה 1971 עלה בתיאטרון "הבימה" באוקטובר הצוענים של יפו המחזה "זינגרה" ביפו, משתקפים ומתעמתים תיאטרון ומוות, אמנות ומלחמה. . במחזה שילב אלוני את התבנית 1973 עלתה על במת תיאטרון "הקאמרי" ביולי שעיר אחד לעזאזל ההצגה הפולחנית של השעיר לעזאזל, במסגרת עלילת ריגול בינלאומי. מן הביקורות ניתן ללמוד על עושרה הפרפורמטיבי של ההצגה: "הבמה של נסים אלוני [...] היא אחד הדברים הנפלאים שראיתי מעודי", כתב בועז עברון; "אין ספק שנסים אלוני הוא הבמאי הטוב ביותר שיש לנו, יוצר חזיונות מופלאים, רב אמן בכל הקשור בבמה", כתבה עדית זרטל. אך הם כתבו גם ובעיקר על נתק מוחלט בין המחזה להצגה, ובין הבמה לקהל. . ההצגה זכתה 1975 של סופוקלס, הוצג בתיאטרון "הבימה" במאי אדיפוס המלך , מחזה מודרני על-פי אדי קינג לביקורות קשות. בראש וראשונה הותקף המחזה. אלוני הואשם באי-ציות לחוקי המסורת האריסטוטלית, באי-כבוד לתבנית הטרגדיה, בעיצוב דמויות שטוחות, בלהטוטים דרמטיים ריקים. ההצגה זכתה לביקורת אכזרית, ומהרשימות והמאמרים שנכתבו לאחר הבכורה מסתמן שבר גדול. ברגע אחד נשכחו כל הישגיו של אלוני כמחזאי וכבמאי, והטענות הקשות שהעלו המבקרים העמידו בסימן שאלה את כל פעילותו התיאטרונית. הוא המחזה האחרון אדי קינג הם תקפו את שיטת עבודתו בתיאטרון, את משך החזרות ואת עלות ההפקה. שאלוני כתב וביים. האמון שנתן בו התיאטרון והחירות שניתנה לו ליצור בתנאיו שלו אבדו כתוצאה מן השילוב הקטלני בין כשלון ההצגה אצל הקהל וההטחות הקשות של הביקורת. "הקהל לא רצה יותר את מחלצות הפאר, את התפאורות הגדולות והנפלאות (של יוסל ואודרי ברגנר ושל שלמה ויתקין), את המלים הקדומות. הקהל רצה תחתונים וקיבל תחתונים, ונסים לא כתב יותר מחזות", אמר מיכאל גורביץ' בדברי ההספד שלו לאלוני בטקס שנערך בתיאטרון "הבימה" ביום הלווייתו, והוסיף תוך שליחת אצבע מאשימה כנגד הביקורת: "היום צריך להגיד: הביקורת הזאת נושאת חלק לא קטן באשמת הסטנדרטיות, השגרתיות והבינוניות שבה היא מאשימה היום את התיאטרון הישראלי, כמו גם במצבו של נסים אלוני בשנות השתיקה שלו". האם , תחת הנהלתו האמנותית של עומרי ניצן, החלו ב"הבימה" בחזרות על מחזהו של אלוני 1986 בשנת אך החזרות הופסקו לאחר מספר חודשי עבודה. בשנים שלאחר מכן המשיך אלוני יש מקקים בארץ ישראל? ושל אדי קינג בפעילות תיאטרונית ענפה. גם לאחר שסר חינו כמחזאי-במאי, גם לאחר הכישלון הצורב של , גם לאחר שהופסקו החזרות על המחזה האחרון, הוא המשיך לכתוב, לביים ולתרגם. הוא הנפטר מתפרע תרגם בקצב מוגבר, חזר לשמש כחבר בוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה" תחת ניהולו של שמואל עומר, כתב בעקבות עיבוד נפוליון – חי או מת! את הגירסה הסופית של והמשיך לכתוב גרסאות חדשות למחזותיו. וכשנפטר היה בעיצומה של כתיבה מחודשת של המערכה שעשה דורי פרנס להצגה בסטודיו של ניסן נתיב, . דודה ליזה השנייה של אלוני תרם תרומה ייחודית ומשמעותית גם לפריחתה של "הבמה הקלה" בתרבות הישראלית של שנות השישים והשבעים. הוא כתב וביים מופעי בידור למיטב האמנים והזמרים של התקופה. הוא כתב וערך את שביים אפרים סטן, וכתב וביים שתי תכניות של לחם ושעשועים קטעי הקישור במופע של שמעון ישראלי . במערכונים ובשירים של שתי תכניות אלו הבריקה קנטטה לשווארמה ו סינמה גשש להקת "הגשש החיוור": העברית שיצר באמצעות העושר והצבעוניות של הדימויים הלשוניים, ההטמעה של ביטויים שגורים בהקשרים מפתיעים, משחקי מילים ולשון נופל על לשון. עם יוסי בנאי עבד על מופעים רבים: הוא תרגם, כתב את קטעי שירים ו מאזן אהבות , ערב שירי ז'ורז' ברסאנס – אין אהבות שמחות הקישור וביים את מופעי היחיד של בנאי ) ורבקה חכמים בלילה , ואת המופעים שהעלה יחד עם השחקנים אילי גורליצקי ( מן הקיץ של החורף שעבר .) נישואין נוסח גירושין מיכאלי ( , עת תרגם לתיאטרון 1957 כמתרגם אלוני תרם רבות להעשרת הרפרטואר של התיאטרון הישראלי, משנת , כאשר תיאטרון "בית ליסין" העלה את תרגומו 1998 , ועד לשנת יומנה של אנה פרנק "הבימה" עיבוד של , בבימויו של מיכאל גורביץ'. מן הקלאסיקה העולמית תרגם מחזות התאומים הוונציאנים למחזה של גולדוני מאת אריסטופנס, שקספיר, מולייר, גולדוני, פיידו, גוגול, ומחזות קצרים מאת צ'כוב. ממיטב מחזאות המאה העשרים תרגם: מצרפתית מחזות מאת קוקטו, אנואי, יונסקו, פליסיאן מרסו, מרסל פאניול, ז'אן-קלוד קרייר ויסמינה רזא, מאנגלית מחזות מאת או'ניל, אוקייסי, סינג', סיימון גרי, ווסקר, סטופרד, סיימון ומייקל פריין, חזיונות מאיטלקית מחזות מאת דריו פו, ג'וליו סקארניצ'י ורנזו טאראבורזי, ומגרמנית מחזה אחד של ברכט, . אלוני לא עסק בתרגום לשם תרגום, ומעולם לא שרטט קו גבול ברור התוחם בין תרגום לעיבוד. סימון מאשאר עבודת התרגום היתה עבורו חלק בלתי-נפרד מהיצירה התיאטרונית, שמטרתה הפיכת המחזה להצגה. ), פרס רוזנבלום 1983( ), פרס ביאליק 1954( יצירתו של אלוני זיכתה אותו בפרסים רבים, בין השאר פרס גנסין זכה בפרס ישראל. 1996 ) ובשנת 1996( ), פרס הוקרה מטעם אמ"י 1994( ), פרס עדה בן נחום 1994( מחקרים ביצירתו התיאטרונית של על מלכים, צוענים ושחקנים, "תיאטרון, מין דבר שמזכיר טקס נשכח", מתוך נורית יערי, נסים אלוני, בעריכת נורית יערי, הוצאת הקבוץ המאוחד, המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת .2005 , תל-אביב